לאחרונה שמתי לב שהפסקתי לעשות את מה שאני הכי אוהבת לעשות כשאני קוראת ספר, וזה לסמן במרקר את המשפטים היפים, המשמעותיים, אלה שנגעו בי או אלה שהיה להם מסר חשוב. שנים שהמנהג הזה ליווה אותי ובשנה האחרונה כמעט ולא עשיתי את זה.
למה? אני לא באמת יודעת לענות. אולי כי זאת היתה שנה סופר מורכבת, מתישה, מעייפת והריכוז שלי נשמר ללא יותר מ-5 דקות. אולי כי כל פעם שהתחלתי לקרוא ובאמת רציתי לסמן משפט נזכרתי ששכחתי לקנות מרקר. ואולי כי לא באמת הצלחתי לשמור על כל המנהגים שלי, אלה שהיו לי לפני המעבר לפורטוגל.
קראתי המון המון ספרים. לא כל הספרים שקראתי נגעו בי ולא מכולם נהנתי אבל בכולם יש לפחות משפט אחד ממורקר.
אני אוהבת לשמור על הספרים שלי לעצמי. מדי פעם אני מורידה אותם מהמדף, מדפדפת בהם, ורואה את המשפטים שסימנתי. זאת גם הסיבה שמנעה ממני להעביר את הספרים שלי הלאה. כדי שלא אאבד את כל הטוב ששמרתי בסימונים. והאמת שאני מתגעגעת אליהם. רובם יושבים היום במחסן במרכז הארץ ומחכים שאביא אותם לפורטוגל.
כאן בפורטוגל, הספרים עוברים מיד ליד. ספרים בשפה העברית לא נמצאים בשפע. סטימצקי, צומת ספרים ומגדלור- החנות האהובה עלי, לא עושים משלוחים מעבר לים, כמה חבל. ולנו, קוראי השפה העברית, יש אחד את השני ומדי פעם מישהו שבא לבקר. ואני לא ממש מתחלקת בספרים שלי. לא מסכימה למסור ואפילו מתקשה להשאיל. אבל אם כן נתתי ספר, כתבתי בגדול מאחורה, קרן תורקישר, כדי שידעו שזה שלי ולא ישכחו להחזיר לי.
השבוע התחלתי לקרוא ספר שכל משפט שני דורש מירקור. אז התאמצתי וקניתי מרקר וחזרתי לעשות את מה שהפסקתי.
מצרפת כמה מסומנים מתקופות שונות.-
אני ממש ממש אשמח ששתשתפו במחשבותיכן בתגובות 🙂
