הספרים האהובים עלינו כשממש קשה

זה לא סוד שאני מגדלת ילדים רגישים

אפילו הקלטתי על הנושא פרק שלם עם רותי דריאל.

אם היו להם תקופות רגישות בעבר, המעבר לפורטוגל העצים את הכל. את הפחדים את הדאגות, העצים את הבדידות וכולנו בבית הרגשנו קצת לבד גם כשהיינו כל הזמן ביחד.

בבית שלנו יש רגעים. עדיין לא מצאתי את הדרך לתאר אותם, אבל בדרך פשוטה ביותר אגיד שלכל ילד יש את הקטע שלו (באנגלית זה נשמע יותר טוב). יש אחד שממש קשה לו להיפרד מהיום, ובכלל. יש אחת שחולמת חלומות רעים, יש אחד שעסוק בתחרות בלתי פוסקת בעיקר עם עצמו.

בין כל הספרים שעל המדפים יש 4 ספרים שכאן ממש בשביל הרגעים האלה. שקשה:

חיבוק (דוד גרוסמן)

אני צריכה חיבוקים והרבה. אני אומרת את זה לילדים שלי כל הזמן. כל יום מתחיל עם חיבוק וכל יום מסתיים עם אחד. וזה לא תלוי בכלל במצב הרוח שלנו. זאת חובה. הסיפור חיבוק-כתוב בדיוק ובקצרה כמו שדוד גרוסמן יודע לכתוב. הספר מדבר עלינו, אנשים, ילדים, כלבים- שונים אחד מהשני- דיאלוג במשפטים קצרים בין ילד לאמא שלו. ילד ששואל שאלות על היותו אחד ויחיד בעולם ובעצם אין עוד אף אחד כמוהו, או כמוני או כמו כל אחד.

לאן הולכות הדאגות בלילות (אנתוני בראון)

בובות דאגה הן חלק מהמסורת בגוואטמלה. כשיש דאגה כלשהי שמים את הבובה מתחת לכרית ובלילה היא לוקחת ממך את הדאגה. הסיפור מספר על ילד שמדמיין דברים שמפחידים אותו. הוא משתף את סבתא שלו והיא מציעה לו בובת דאגה. יש לנו בובות דאגה בבית. חלקן הכנו חלקן קנינו וכשהחלומות הפחות טובים מגיעים אנחנו מספרים יחד לבובת הדאגה ושמים אותה מתחת לכרית. גם כשקשה לנו ממש כמו התרגשות גדולה לקראת בית ספר חדש או מפגש ראשון עם מורה, מספרים לבובה והיא תעזור לנו לישון יותר טוב. זה גורם לילדים לא להרגיש לבד לפני השינה.

הפחד שלי ואני (פרנצ׳סקה סאנה)

ספר שמדבר על פחדים וחששות. לכל אחד מאיתנו יש פחד שהולך איתנו לכל מקום. בסיפור הפחד מצוייר כדמות שהולכת איתנו. ככל שפוחדים יותר הדמות גדלה ולהיפך. בסיפור ילדה מספרת על מעבר דירה ובית ספר חדש. והפחד שלה שהולך איתה לכל מקום מנהל אותה ו״אומר״ לה מה לעשות. במהלך הסיפור מבינה הילדה שלכל אחד מאיתנו יש פחד שהולך איתנו.

פחדים קיימים אצל ילדים כל הזמן. דאגות, חששות, חרדות ולראות את הפחד אצל ילד אחר הרבה פעמים עוזר לנו למצוא אותו גם אצלנו ולדבר עליו עם הילדים.

החוט הנסתר (פטריס קארסט) – ספר חובה בכל בית שנולדים בו ילדים. בסיפור- אמא של 2 ילדים מדברת איתם על חוט שמחבר אותם כל הזמן. גם כשנפרדים במהלך היום. גם שכועסים. גם כשעולים לשמים. החוט הוא חוט של אהבה ולא משנה מה! הוא תמיד נמצא, לא נראה אבל קיים ובעיקר מורגש.

אני גיליתי את הספר הזה אחרי 7 שנים של הורות והרגשתי פספוס. לו רק יכולתי לספר לילדים שלי בכל פרידה מעבר שינוי על החוט הנסתר, אני יודעת שזה היה מקל עליהם. וגם אם לא צפויות פרידות או שינויים בעתיד החוט שמחבר אותנו הוא חוט שכל ילד צריך לדעת על קיומו ולהרגיש בטוח. מאז שיש לנו את הספר בבית קראנו אותו כמעט בכל ערב. גם אם קראנו ספר אחר תמיד נקנח עם הספר הזה שכל אחד מהילדים שלי ידע שאנחנו תמיד מחוברים בחוט הנסתר.

איזה ספרים אתם מקריאים לילדים שקשה להם?