לפני כמה ימים איתן הבן היקר והגדול שלי נתן בטעות מכה לילד שצעיר ממנו. אני ראיתי את המכה, את התגובה של הילד ואת המבוכה של איתן. עוד לפני שהספקתי לחשוב על הסיטואציה האמא של הילדון החמוד שקיבל את המכה קפצה על הבן הכאוב שלה ואמרה לו הכל בסדר, ולבן שלי היא אמרה- איתן בוא תגיד לו סליחה. ממש כואב לו. תגיד סליחה.
הייתי רוצה לרשום פה ארוכות על איך הרגשתי כשמשהו אחר, הורה אחר אומר לילד שלי מה לעשות אבל זה לא מטרת הסיפור אז אני מדלגת קדימה.
אני מאמינה שאני ,כמו כל אמא ואבא, רוצה לגדל ילדים אמפתיים, מתחשבים, מכבדים שיודעים לקחת אחריות על ההתנהגות שלהם וטובים לסביבה שלהם. השאלה האמיתית היא אם אני אומרת לילד שלי (במקרה הזה אומרים לילד שלי ) תגיד סליחה- אני מלמדת את הילד שלי להיות כזה?
התשובה היא… לא!
אם אני אגיד לילד שלי לומר סליחה שוב ושוב בכל פעם שטועה, הסיבה האמיתית שהוא יבקש סליחה בהמשך היא כי אני אמרתי לו לבקש סליחה או כי הוא יחשוש מהתגובה של המעשה או כי יחשוב שלמעשה שלו יש השלכות או איזשהו מחיר. מה שיניע אותו היא בעצם איזושהי מוטיבציה חיצונית שמה שאני רוצה שיניע אותו באמת היא מוטיבציה פנימית… מתוך הבנה שלמה שלו ותחושת צער על המצב וכי הוא באמת מצטער ולרגע מהיר עשה חשבון נפש.
איתן שלי כבר גדול… בדרך לגיל 11 ואם הייתה ניתנת לו ההזדמנות אני בטוחה שהוא היה מתנצל על המכה. אבל אם אני הולכת כמה שנים אחורה, זה לא קרה. איתן לא ביקש סליחה במצבים כאלה, כי לילדים צעירים אין יכולת לשאת את הרגשות של עצמם ושל האחר במקביל. הוא יתקשה לשאת את הרגשות של עצמו ויחד עם זה את התחושות והכאב של מי שנפגע.
אז, כשהיה צעיר, הייתי מתנצלת בשמו, מבקשת סליחה בנוכחותו ממי שצריך. נותנת לו דוגמה אישית. נותנת לו להירגע ומדברת איתו בזמן אחר על מה שקרה ומה שהיה. ולא מצפה שבפעם הבאה כבר יבקש סליחה מעצמו, אלא ממשיכה להיות לו ולאחים שלו, דוגמה אישית כל הזמן .
גם במקרה של לפני כמה ימים, קמתי וביקשתי מהילד הקטן סליחה, בשם הילד המובך והמבוייש שלי. ותמיד אמשיך לנסות להיות לו דוגמה אישית ולקחת אחריות על המעשים שלי מולו, ולהתנצל בפניו אם טעיתי או בפני מישהו אחר בנוכחותו. כמו שמישהו נותן לו מתנה ואני אומר בשמו…. תודה!
3 תגובות
איך כתבת יפה. תודה על זה ❤️
תודה לך על התגובה… ❤️